עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
חתכים
24/05/2015 21:02
רונה
עוד חתך, ועוד חתך, ודם יורד והתחושה הזאת שאני לא יכולה להתנתק ממנה, הדם שזולג על הרגליים, הכאב הממכר הזה...
התגעגעתי לתחושה הזאת.. אחרי כמעט חצי שנה שלא חתכתי, היום חתכתי.. היום נשברתי..
כשרבתי עם אבא שלי והוא רצה לפוצץ לי ת'פרצוף, אבל אמא שלי הרגיעה אותו והיום שוב הוא התגרה בי ואני כבר לא יכולה שלא להתעצבן..
"אני שונאת אותו" אני אומרת לעצמי אבל בפנים יודעת שזה לא נכון ושאני אף פעם לא אוכל לשנוא אותו כי אחרי הכול, הוא אבא שלי, אפילו שהוא הדמות הכי מאיימת בעיניי, הדמות שמופיעה לי בסיוטים, כשאני מתעוררת בבוקר ומרגישה את הדמעות נוזלות לי במורד הפנים, רועדת ולא מסוגלת לזוז..
חולמת ששוב הוא מכה, שהכול חוזר על עצמו, שכל הסיוט הזה שהוא בעצם החיים שלי עד החצי שנה האחרונה..
נמאס לי כבר שכולם חושבים שזה בסדר, שאני צריכה לנשק לו תרגליים על זה שהוא השתנה ושבזמן אחר אם הייתי אומרת מה שאמרתי הוא היה מפוצץ אותי.. אני צריכה להגיד על זה תודה?! למה זה צריך לקרות מלכתחילה?! למה אני צריכה בכלל לפחד מאבא שלי?! 
זה ל-א נורמלי. זה ל-א בסדר. זה ל-א מה שצריך לקרות!!
זה לא מגיע לי! זה לא מגיע לאף אחד!! 
אני מנסה להירגע אבל אני לא מצליחה לחשוב על שוב מחשבה חיובית, רק הפרצוף שלו תקוע לי בראש כל היום....
אסור לדבר על זה עם אף אחד, אסור להראות שכואב ואסור להראות שכלכך רע לי שאני עומדת להתפוצץ.. אסור לענות ולהביע את דעתי כי היא שונה משלו והוא "אבא שלי" למרות שהוא לא מתנהג כאחד כזה בכלל, יותר כמו ילד בן שנתיים!
אז מה כן מותר? לחתוך. זה המפלט שלי אנשים, אל תשפטו ואל תגידו לי להפסיק, זה ל-א עוזר..

6 תגובות
חתכים
24/05/2015 21:02
רונה
עוד חתך, ועוד חתך, ודם יורד והתחושה הזאת שאני לא יכולה להתנתק ממנה, הדם שזולג על הרגליים, הכאב הממכר הזה...
התגעגעתי לתחושה הזאת.. אחרי כמעט חצי שנה שלא חתכתי, היום חתכתי.. היום נשברתי..
כשרבתי עם אבא שלי והוא רצה לפוצץ לי ת'פרצוף, אבל אמא שלי הרגיעה אותו והיום שוב הוא התגרה בי ואני כבר לא יכולה שלא להתעצבן..
"אני שונאת אותו" אני אומרת לעצמי אבל בפנים יודעת שזה לא נכון ושאני אף פעם לא אוכל לשנוא אותו כי אחרי הכול, הוא אבא שלי, אפילו שהוא הדמות הכי מאיימת בעיניי, הדמות שמופיעה לי בסיוטים, כשאני מתעוררת בבוקר ומרגישה את הדמעות נוזלות לי במורד הפנים, רועדת ולא מסוגלת לזוז..
חולמת ששוב הוא מכה, שהכול חוזר על עצמו, שכל הסיוט הזה שהוא בעצם החיים שלי עד החצי שנה האחרונה..
נמאס לי כבר שכולם חושבים שזה בסדר, שאני צריכה לנשק לו תרגליים על זה שהוא השתנה ושבזמן אחר אם הייתי אומרת מה שאמרתי הוא היה מפוצץ אותי.. אני צריכה להגיד על זה תודה?! למה זה צריך לקרות מלכתחילה?! למה אני צריכה בכלל לפחד מאבא שלי?! 
זה ל-א נורמלי. זה ל-א בסדר. זה ל-א מה שצריך לקרות!!
זה לא מגיע לי! זה לא מגיע לאף אחד!! 
אני מנסה להירגע אבל אני לא מצליחה לחשוב על שוב מחשבה חיובית, רק הפרצוף שלו תקוע לי בראש כל היום....
אסור לדבר על זה עם אף אחד, אסור להראות שכואב ואסור להראות שכלכך רע לי שאני עומדת להתפוצץ.. אסור לענות ולהביע את דעתי כי היא שונה משלו והוא "אבא שלי" למרות שהוא לא מתנהג כאחד כזה בכלל, יותר כמו ילד בן שנתיים!
אז מה כן מותר? לחתוך. זה המפלט שלי אנשים, אל תשפטו ואל תגידו לי להפסיק, זה ל-א עוזר..

0 תגובות
הסיפור שמעולם לא סיפרתי...
12/01/2015 23:48
רונה
מכות, משפחה, אהבה, בני נוער, צרות, בעיות

אלה החיים שלי, דרמה, ככה זה היה תמיד-  כל מי שסיפרתי לו חלק קטן ממה שעברתי כל השנים אמר "ממש דרמה" .

יאפ, דרמה..

זה לא משהו נשלט, זה ככה- זה מה שקיבלת- תתמודד..

אז מקבלים את זה וגם כשקשה אל תרחם על עצמך, יש תקופות רעות ויש טובות גם אם נראה שאתה שקוע עמוק בבוץ..
מוצאים דרך החוצה, החוצה מכל הדרמה.. או שפשוט מתרגלים :)

מעולם לא סיפרתי את כל הסיפור, אז חשבתי לכתוב את זה פה כדי לפרוק ולהראות לאנשים שגם כשקשה הכול עובר..
זה התחיל בגיל קטן, מבחינה חברתית בגיל הזה אני לא זוכרת את עצמי עדיין, אבל משפחה- איך אפשר לשכוח בכלל?..

אני חושבת שהמשפחה שלי תמיד הייתה דפוקה והבנתי את זה רק בשנה האחרונה, זה היה נראה לי רגיל עד שהבנתי ש..המשפחה שלי רחוקה שנות אור מלהיות "נורמלית"..
במשפחה רגילה לא צריך להתמודד עם דברים כאלה..
ידעתי שהורים שרבים זה נורמלי ורגיל פשוט לא ידעתי באיזו צורה- כשאחד מהם מקלל וזורק דברים ומשפיל ומרביץ ומערב את הילדים במריבות ומאבד שליטה על עצמו, זה לא נקרא נורמלי..
והצד השני שותק וסופג, בשביל הילדים, מנתק קשר עם חלק מהמשפחה שלו בשביל שהצד השני יהיה מרוצה, דבר שעד שלא קראתי עליו באינטרנט לא ידעתי שזו עבירה בעצם..
כשהאבא מכה את הילדים שלו, שיש לו התקפי זעם, שכל הבית צריך לסבול את זה ולספוג..
זה לא מכות רצח, כן? אחרת כבר ממזמן לא הייתי פה כדי לספר את זה, זה דחיפות וזריקת דברים והפלות לרצפה וסטירות ומכות בראש..
היו רגעים שהיה נמאס לי מהכול, ובחיים לא הייתי אובדנית אבל בשנה וחצי האחרונות הייתי..
רציתי להתאבד כל כך הרבה פעמים, רציתי למות רציתי שקט ושלווה, רציתי שייגמרו כל הבעיות והדאגות יהיו מאחוריי, שאני לא אצטרך להתמודד עם זה יותר, שאני אוכל באמת לחייך חיוך אמיתי ולא רק כדי להסתיר את כל הכאב שהרגשתי בפנים..
היו רגעים שחשבתי על להתקשר למשטרה ושיקחו אותו כבר, אבל לא יכלתי- הוא אבא שלי אחרי הכול...
זה כאב, אבל זה יותר כאב נפשית..
אז כן, נהיו לי צלקות לכל החיים בגלל זה.. לא העזתי לספר לאף אחד עד שהחלטתי להפסיק להתמודד עם זה לבד-
סיפרתי על זה לשני אנשים, רק בחצי שנה האחרונה, כשהעזתי סוף סוף לדבר על זה עם מישהו…
אחת מהם איתי תומכת ועוזרת, והשני? לשני לא היה אכפת..
אז החלטתי לא לספר את זה יותר לאף אחד, עדיף ככה…
אז ככה זה במשפחה מאז שאני זוכרת את עצמי, לא יכולה לשכוח את אותן התמונות מפעם, הצלקות בנפש לעולם לא ימחקו, אבל כבר הפסקתי לנסות לשכוח- זה חסר סיכוי..



מהבחינה החברתית לא יותר טוב, תמיד לילדים מסוימים היו בעיות איתי, לא כי עשיתי להם משהו, סתם כי הייתי תמימה ושקטה..
אבל ביסודי התמודדתי יפה, מצאתי לי חברה או שתיים בכל פעם שכמובן שאחרי תקופה קצרה הן יצאו מהחיים שלי ועזבו אותי לבד, אבל ככה נדדתי בין חברויות..
החטיבה זה כבר סיפור אחר.
בחטיבה עברתי בריונות.. השפילו אותי ושיחקו בי, ניצלו אותי וזרקו, צחקו עליי, רימו אותי, ריכלו עליי, פתחו עליי קבוצות וקראו לי זונה ועוד הרבה שמות אממ.. לא נעימים במיוחד..
לא היו לי חברות, כל השכבה שנאה אותי חוץ מילד אחד שאהב אותי..
אבל אני אהבתי מישהו אחר מהשכבה, שכבר הסתכסכנו כמה פעמים כי הוא שיחק בי וניצל אותי ואחרי שגיליתי שהוא ועוד כמה ילדים מהשכבה תכננו תכנית ענקית של איך להשפיל אותי, זו הייתה הפעם הראשונה שבאמת נשבר לי הלב.
לא נפרט יותר מידי פרטים- בכיתה ט זה השתנה, עברתי בית ספר, הכרתי חברות, והכרתי שני ילדים- אחד שאהבתי ואהב אותי ואחד שלא הפסיק להתחיל איתי..
זה לא נגמר יפה, כמובן שתהיה דרמה!
בסופו של דבר הילד הראשון גרם לפרידה שלי ושל הילד שאהבתי, האהבה האמתית הראשונה שלי נעלמה לי..
הייתי בדיכאון ולא הפסקתי לבכות, לא נכנסתי לשיעורים, בכיתי בכל מקום- בשירותים בבית ספר, באוטובוס, רכבת, בחדר, בכל מקום..
נכנסתי לדיכאון כמו שבחיים לא הייתי בדיכאון, ועשיתי דבר שהתחרטתי עליו אחרי זה אבל מה יש להגיד? זה עזר לי.. התחלתי לחתוך את עצמי.. היה לי נורא קשה מהרבה בחינות, ילדים מהשכבה ניתקו איתי קשר בגלל כל מה שקרה, ואמרו עליי שאני "מתוסבכת"...
בשלב מסויים כבר הבנתי שחושבים בגלל הטעות שעשיתי שאני משוגעת, רק כי אהבתי שני ילדים באותו הזמן…
אבל אני לא הפסקתי לאהוב את האהבה הראשונה שלי עד שהוא כבר שנא אותי וממש לא מזמן, שנה וחצי אחרי, ניתקנו קשר אחרי שהוא יצא עליי ואמר לי שכל הקשר היה מזויף..
שוב נכנסתי לדיכאון, שוב חתכתי, התחרטתי, ושוב ושוב…

עברנו דירה, בגלל הלחץ התקפי הזעם של אבא שלי התעצמו ובתדירות גבוהה יותר, לא ניתן היה לשלוט בזה, לא היה מה לעשות..

הייתי עדה לזה שאבא שלי התחרפן, רצה להתאבד ולהרוג את אמא שלי עד שאחותי הגדולה לקחה לו את האקדח ולא הסכימה להביא לו אותו..
מאז היו עוד הרבה מקרים, התעוררתי מצרחות ומהבכי של אחיות שלי, זה היה בלתי נסבל..
התחלתי לחתוך שוב כי היה לי קשה ואסור היה לי להישבר, בשביל אחיות שלי הקטנות, כי אחותי הגדולה כמעט ולא בבית..
באחת מהפעמים הזמנו משטרה, ואמא שלי הגנה על אבא שלי כי היא לא רצתה שייהרסו לו החיים..
אז הוא חזר ומאז הכול יותר טוב, אבל זה ברור לי שזה לא נגמר…
אני רק מקווה שבעתיד יהיה טוב יותר..



אז הנה, סיפרתי את הסיפור שמעולם לא סיפרתי, אולי בקצרה והחסרתי הרבה- אבל סיפרתי,
ואחרי ההתעללות בבית ובבית הספר, אני פה לספר את הסיפור שלי, סיפור חיי….
4 תגובות
התמוטטות הביטחון העצמי שלי
19/03/2015 13:12
רונה
ביטחון עצמי, שברון לב, הערכה עצמית
בימים האחרונים, הביטחון שלי ירד אפילו יותר.. זה ככה מאז שהלכתי לים עם חברים, הים זה המקום שהכי לא נוח לי בו.. הגוף שלי, אני מרגישה ממש מבוישת וכשאני מסתכלת ורואה את הבנות האחרות, טוב- אני מרגישה שאני בדיחה לידן..
אני יודעת שיש יותר שמנים ויותר רזים ממני, אבל אני לא מסוגלת להתעלם מהעובדה שאני מתה להיראות כמו הבנות האלה...
עברתי פרידה לא מזמן, וזה לא במיוחד עזר לבעיית הביטחון שלי.. ההפך- זה הוריד לי אותו לגמרי, כי לא הבנתי למה אני לא מספיק טובה- למה הוא הפסיק לאהוב אותי..
נראה שאני תמיד מצליחה להרוס הכול לא משנה אם אני מנסה וכמה אני מנסה...
אני מסתכלת בתמונות שאני מצטלמת ורואה ילדה מכוערת, אני מסתכלת במראה ונהיה לי רע, יותר מבדרך כלל...
אני חושבת כל הזמן על כל הטעויות שעשיתי ויודעת שאסור להתחרט על כלום, כי אי אפשר להשיב את הזמן לאחור, אבל- אני מתחרטת על כל כך הרבה דברים, מהטעויות האלה שבאותה שנייה אתה לא מבין שזו טעות אבל במבט לאחור אתה לא מבין את עצמך...
ורע לי, אני שונאת להרגיש ככה..
אני שונאת לא לאהוב את עצמי, כי כשאני לא אוהבת את עצמי- אף אחד לא אוהב אותי..
זאת התחושה- בדידות.. שיש לך כל כך הרבה דברים לומר ולספר ולשפוך מהלב אבל אתה מרגיש שאף אחד לא יבין אותך...
אז זה המפלט שלי- הבלוג הזה... שאף אחד פה לא יודע מי אני, לא יכולים לשפוט אותי ולהסתכל עליי בצורה אחרת...
אני מתכוונת להרים לעצמי את הביטחון, לא משנה מה, כי אני לא מסוגלת להמשיך ככה...
אני יושבת עכשיו וכותבת את זה ופתאום מריחה ריח חזק- זה ריח כמו שלו..
של אותו אחד שחשבתי שהוא שונה, שהוא באמת אוהב אותי ושסוף סוף מצאתי אהבה, שאני יכולה לסמוך עליו והכול התפוצץ לי בפרצוף..
אני עדיין מכורה לריח הזה, הוא מעלה כל כך הרבה זכרונות.. והנה הוא נעלם... 
נעלם ביחד איתו.... :/

0 תגובות
סומכת רק על עצמי.
05/03/2015 00:16
רונה
נוער, אהבה, אמון, בנים, שברון לב
זהו, נמאס לי.
אני סומכת רק על עצמי מהיום, רק על עצמי.
ידעתי שאסור לי לתת לאושר שלי להיות תלוי בו, אבל לא היה לי מפלט...
זה מעצבן שאני כל הזמן נופלת על המסובכים, כשהכול כלכך פשוט הם מסבכים הכול! 
ומי נפגע מכל הסיפור הזה? אני.
אמרתי לו שאני לא סומכת על אף אחד, והוא אמר שהוא בחיים לא יפגע בי ושאני יכולה לסמוך עליו, אז לקח קצת זמן והתחלתי ממש לסמוך עליו ובדיוק כשזה קרה- הוא חתך את זה ..
חתך אותי מהחיים שלו..
כמו חצי מהאנשים הכי חשובים לי כמובן :)
כיף :) 
לא יודעת כבר מה לעשות ....
2 תגובות
סומכת רק על עצמי.
05/03/2015 00:16
רונה
נוער, אהבה, אמון, בנים, שברון לב
זהו, נמאס לי.
אני סומכת רק על עצמי מהיום, רק על עצמי.
ידעתי שאסור לי לתת לאושר שלי להיות תלוי בו, אבל לא היה לי מפלט...
זה מעצבן שאני כל הזמן נופלת על המסובכים, כשהכול כלכך פשוט הם מסבכים הכול! 
ומי נפגע מכל הסיפור הזה? אני.
אמרתי לו שאני לא סומכת על אף אחד, והוא אמר שהוא בחיים לא יפגע בי ושאני יכולה לסמוך עליו, אז לקח קצת זמן והתחלתי ממש לסמוך עליו ובדיוק כשזה קרה- הוא חתך את זה ..
חתך אותי מהחיים שלו..
כמו חצי מהאנשים הכי חשובים לי כמובן :)
כיף :) 
לא יודעת כבר מה לעשות ....
1 תגובות
אני לא בסדר..
23/01/2015 12:10
רונה
כאב, לחץ, אהבה, דיכאון, עצב
זאת אני הלא בסדר..
זאת אני שתמיד הורסת הכול..
הרסתי כל דבר טוב שהיה לי בחיים, כל דבר..
ועכשיו עוד משהו.
יופי, הצלחת להרוס גם את זה, כל הכבוד :)
נמאס לי.
נמאס לי מהחיים האלה.
בא לי קצת שקט, קצת שלווה והרבה שקט..
באלי מישהו שבאמת יהיה אכפת לו ממני.
בא לי מישהו שאני אהיה חשובה לו באותה מידה שהוא חשוב לי, בלי שאני אהרוס גם את זה...
הכול לחוץ והכול מדכא, לחץ בלימודים, בעיות במשפחה, "חברות", החבר שלי נהיה אדיש אליי פתאום ברגע, זה לא מפסיק..
וכבר נמאס לי מהכול בא לי פשוט להיעלם..
זה פשוט לא פייר מה שקורה פה, זה לא פייר..
אני רואה כלכך הרבה אנשים שמשיגים תמיד את מה שהם רוצים ואני שואלת את עצמי- איך? 
ואני לא מוצאת תשובה...
נמאס לי להיות הלא בסדר.. 
אני רק רוצה להיות בסדר....
4 תגובות
מה לא בסדר איתי..?
16/01/2015 01:04
רונה
אהבה, שיברון לב, נעורים, בני נוער, לב
מה לא בסדר איתי? אני באמת שואלת..
למה הכול אצלי דפוק? למה? 
הכול, לא משנה מה אני עושה, יוצא דפוק....
ועכשיו יש לי בידיים את הדבר שהתחננתי לקבל כלכך הרבה זמן- וזה לא קורה..
אלוהים נתן לי בן אדם שאוהב אותי ומראה לי את זה ושהוא הטעם שלי ומתתאים לי בדיוק, וזה לא קורה- אנלא מתאהבת..
אנלא יודעת אם זה בגלל המחסום שיצרתי לי בלב, אני רק יודעת שקשה לי עם העובדה שאנחנו ביחד ואני לא מאוהבת בו..

זה מפחיד, מפחיד אותי שאני לא אתאהב בו, שהוא ייפגע...
הוא כלכך מושלם בשבילי, אז למה זה לא קורה??
זה בגלל השיברון לב המזדיין הזה, שהלב נשבר והתרסק כלכך הרבה פעמים? 
פיתחתי לי מגן שיגן עליי מפני להתאהב, אבל כנראה שפיתחתי אותו טוב, יותר מידי טוב....
אז אני רק אחכה, אראה מה יהיה... 
אני לא רוצה לוותר על זה.
אני לא מוותרת.

4 תגובות
מתוסבכת
12/01/2015 09:05
רונה
בני נוער, טעויות, סיבוכים, סליחה

"מתוסבכת" 
"אני? מתוסבכת? גאד לא.
זה הכול באשמתך! תפסיק להאשים אותי!"
"לא אמרתי שזו אשמתך"
"כן, כן אמרת. אתה אשם בזה לא פחות ממני אז למה אתה נותן לי לקחת את כל האשמה עליי??"
"את זאת שהלכה אליו!"
"אמרת לי לוותר מה ציפית שאעשה? אחכה לך עד סוף חיי? חיכיתי מספיק.. תבין שלא רציתי לפגוע בך, תבין שהיית חשוב לי יותר מכל אחד וכל דבר, למה אתה לא מבין..?"

כל כך הרבה מילים שלא העזתי לומר ושיחות שלא העזתי להתחיל..
אז עשיתי טעות.. כולם טועים, אנחנו בני אדם, זה בטבע שלנו.. 
כמה סליחה כבר אפשר לבקש? 
די, ביקשתי מספיק.

מאז שאני קטנה תמיד גרמו לי להרגיש שטעויות שאני עושה הן הרבה יותר גדולות ממה שהן באמת היו..
אז כל הזמן נזהרתי, לא לעשות משהו לא נכון, להגיד משהו לא נכון, נזהרתי.
כי לפעמים אי אפשר לתקן טעויות.
ולמדתי את זה בדרך הקשה..
אז תמיד שתקתי. אבל די, שתקתי מספיק..
כולם אמרו שאני מתוסבכת אבל הייתי רק ילדה מבולבלת..
אני לא מצדיקה, שברתי לו את הלב, אבל זאת לא רק אשמתי, ואת זה הבנתי אחרי חודשים בהם לא הפסקתי לשנוא את עצמי על כל מילה שיצאה לי מהפה ועל כל דבר שעשיתי, הייתי האויב של עצמי..
האשמתי את עצמי ובכיתי כל הזמן, בחדר, באוטובוס, ברכבת, אפילו בבית הספר.. 
חשבתי כל הזמן איך שהרסתי הכול ואיך הכול יכל להיות אחרת.. 

ברגע שכולם מאשימים אותך על משהו, אתה מתחיל לחשוב ולהאמין שאתה האשם, אתה הבעייתי, הבעיה בך-לא באחרים..
זה לא תמיד ככה, אבל ככה זה מרגיש.. 
אנשים יעשו הכול כדי להוריד מהם את האשמה ולפעמים אתה זה שנושא כת האשמה במקומם

לפעמים צריך פשוט לסלוח לעצמנו, לא לנסות לתקן משהו שכבר בלתי אפשרי, צריך לסלוח ורק כך אפשר להמשיך הלאה, 
צריך להשלים עם העבר וללמוד מהטעויות, לעשות הפרדה בין מה שאנשים אומרים למה שאתם יודעים שהמציאות, תסלחו לעצמכם, ורק אחר כך אנשים יוכלו למצוא מקום לסלוח לכם..

אני כותבת את זה לכל אלה שהצטערו או מצטערים על טעות, כדי להגיד לכם- תשכחו, תסלחו לעצמכם.
כי לכל אחד מגיעה הזדמנות, גם לכם..

0 תגובות